ביהמ"ש דחה עתירות חברי קו אופ לפיצוי ותשלום שכר טרחה ופסק שכ"ט לכונסי הנכסים

השופט א' גרוניס:

1.        בפנינו חמישה ערעורים המופנים נגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת). שתי ההחלטות הינן חלק מהסאגה המתמשכת בנוגע לפדיון מניותיהם של חברים באגודות הקו-אופ השונות. נתאר ראשית את הרקע ואת השתלשלות האירועים שקדמה לקבלת ההחלטות האמורות.

רקע והליכים קודמים

2.        קו-אופ צפון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן - קו אופ צפון) נרשמה כאגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות בתאריך 22.9.39. קו-אופ זבולון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן - קו אופ זבולון) נרשמה אף היא כאגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות במועד קרוב. על פי הנטען, על אף שקו אופ צפון וקו אופ זבולון (להלן ביחד - האגודות) הינן ישויות משפטיות נפרדות, קיימת למעשה זהות מלאה ביניהן מבחינת חברי האגודות ומוסדותיהן והחל משנת 1988 הן אף התאחדו תפעולית, אם כי לא התמזגו באופן מלא מסיבות שונות. דומה, כי עניין זה מוסכם על הכל והיחס לשתי האגודות בהליכים שהתנהלו היה כאל גוף אחד. נכון לעת פתיחת ההליכים שיתוארו בהמשך, היה סיווגן הרשום של האגודות אצל רשם האגודות השיתופיות (להלן גם - הרשם) "אגודה צרכנית", כהגדרתה בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995.

3.        ביום 12.12.99 הגישו משה ארגוב, חבר באגודות, ויצחק פסקל, יורש של חבר באגודות, תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 1472/99). התביעה הוגשה באמצעות עורך-דין א' לויט (להלן - לויט) ויחד עימה הוגשה בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית בשם כל החברים באגודות ויורשיהם, לפי סעיף 54 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך) (להלן תכונה תביעה זו - התביעה הראשונה). הסעד שנתבע היה, בעיקרו, כי חברי האגודות ויורשיהם יהיו זכאים לפדות את מניותיהם לפי ערכן הריאלי. זאת, בניגוד לעמדתם הנטענת של מוסדות האגודות באותה העת, לפיה ניתן לפדות את המניות לפי ערכן הנומינלי בלבד ויורשי החברים זכאים לפדיון רק במקרים מסוימים. ביום 20.1.00 הוגשה תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה ויחד עימה בקשה לאישורה כייצוגית (ת"א 296/00) (להלן - התביעה הנוספת). תביעה זו הוגשה על ידי המערערים בע"א 9139/05 (להלן - התובעים הנוספים). הסעד שנתבקש בה דומה לסעד שהתבקש בתביעה הראשונה. תביעה דומה נוספת ובצידה בקשה לאישורה כייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה במועד מאוחר יותר על ידי תובעים אחרים (ת"א 425/00). הטיפול בשלוש התביעות נעשה במאוחד אף כי הן לא אוחדו פורמלית. ביום 17.8.00 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' פינקלמן) כי הטיפול בתביעות יעוכב עד להכרעה בעתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק על ידי לויט בעניינה של אגודה שיתופית אחרת, קו-אופ הריבוע הכחול אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן - קו אופ הריבוע הכחול). לעתירה זו ולהחלטות שהתקבלו בגדרה יש חשיבות לענייננו. נפנה אפוא לתאר בקצרה את השתלשלות העניינים בה.

4.        ביום 20.12.98 הגיש לויט עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 8047/98 לויט נ' שר העבודה והרווחה (לא פורסם, 10.2.02; להלן - בג"ץ הריבוע הכחול)) נגד רשם האגודות השיתופיות וקו אופ הריבוע הכחול. הסעד המרכזי שביקשה העתירה להשיג היה דומה לסעד שהתבקש יותר מאוחר בתביעות שהזכרנו, היינו, כי תהא זכות לפדות את המניות לפי ערכן הריאלי. יחד עם העתירה הוגשה בקשה להכיר בה כעתירה ייצוגית. במועד מסוים, בעוד העתירה בבג"ץ תלויה ועומדת, שינה רשם האגודות השיתופיות את סיווגה של קו אופ הריבוע הכחול מ"אגודה צרכנית" ל"אגודה לשירותים". שינוי סיווג זה גרר את החלתה של תקנה 11 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973, ואיפשר את פדיון המניה לפי ערכה הריאלי. בעקבות מהלך זה קבע בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 16.9.01, כי בכך הושג למעשה הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה וזו נתייתרה. בית המשפט הוסיף, כי נראה שמקובל על הכל שקו אופ הריבוע הכחול חדל למעשה מלתפקד כאגודה שיתופית צרכנית והפך לתאגיד שמטרתו היחידה היא החזקה במניות התאגידים הנשלטים על ידיו וכי חברי קו אופ הריבוע הכחול זכאים לפדיון מניותיהם בערך ריאלי. הבקשה להכרה בעתירה כעתירה ייצוגית נדחתה. יחד עם זאת, התבקשה התייחסות הצדדים לגבי המתווה המשפטי על פיו יש לבצע את פדיון המניות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לויט ראוי להערכה רבה על מאמציו וזו תבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות בסיום ההליך. ביום 10.2.02 ניתן פסק הדין בעתירה. בית המשפט העליון אימץ את הצעתם המשותפת של קו אופ הריבוע הכחול ושל המדינה כי פדיון המניות ייעשה במסגרת הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות), בפיקוחו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט הוסיף וקבע לעורך-דין לויט שכר טירחה בסך 450,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בכפוף לאמור, נדחתה העתירה. יצוין, כי במסגרת הליך אישור ההסדר שהתקיים בבית המשפט המחוזי נפסק לזכותו של לויט סכום נוסף בסך 400,000 ש"ח כהחזר הוצאות (פש"ר 1153/02).

5.        כאמור, החליט בית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בתביעות בעניינן של האגודות עד להכרעה בבג"ץ. טעם הדבר היה כי העתירה בבג"ץ הריבוע הכחול עוררה את אותן שאלות עקרוניות שהתעוררו בעניינן של האגודות. בעקבות פסק הדין בבג"ץ הריבוע הכחול התחדש הדיון בתביעות והצדדים השלימו טיעוניהם. ביום 11.8.02 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) בשלוש הבקשות לאישור התובענה הייצוגית. בהחלטה צוין, כי אין מחלוקת שהקביעות העקרוניות שהתגבשו בבג"ץ הריבוע הכחול חלות אף על עניינן של האגודות ובא כוח האגודות אף הבהיר, כי בכוונתן למכור את נכסיהן ולחלק את תמורתם בין החברים. כמו כן צוין, כי סיווגן של האגודות שונה על ידי רשם האגודות השיתופיות ל"אגודה לשירותים", בדומה למהלך שנעשה לגבי קו אופ הריבוע הכחול. המחלוקת היחידה שנותרה, קבע בית המשפט, היא מתווה מימוש נכסי האגודות וחלוקתם. בעניין זה קבע בית המשפט, בניגוד לעמדתן של האגודות, כי יש למנות כונסי נכסים ואין להותיר את המלאכה בידי מוסדות האגודות לבדם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לאור צמצום יריעת המחלוקת אין מקום לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית ואין מקום גם להכריע איזו משלוש התובענות שהוגשו ראוי היה להעדיף. ככונסי נכסים מינה בית המשפט את באי כוח הצדדים: עורכי הדין לויט, כספי, הדסי וגושן. עוד קבע בית המשפט, כי למרות דחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית זכאים עורכי הדין לשכר טירחה ועניין זה יובא בחשבון בעת קביעת שכרם ככונסי נכסים.

6.        נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי ננקטו שני הליכים. התובעים בתביעה הראשונה הגישו ערעור לבית המשפט העליון על דחיית בקשתם לאישור התובענה כתובענה ייצוגית ונגד ההחלטה להניח את נושא פסיקת שכר הטירחה לסיום הליך כינוס הנכסים. בית המשפט העליון דחה את הערעור בנוגע לאי אישור התובענה כייצוגית, אולם קיבל את הערעור בנוגע לעיתוי ההכרעה בשאלת שכר הטירחה. נקבע, כי הליכי התביעה והליכי הכינוס הינם שני הליכים נפרדים שעירוב ביניהם עשוי לגרום לתקלות שונות, ועל כן יש לדון בשכר טירחתו של בא כוח התובעים לאלתר. בית המשפט העליון לא נעתר לבקשה כי שכר הטירחה ייקבע על ידו, אלא קבע שיש להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי, שכן "קביעת שכר-טרחתו של בא-כוח המערערים מצריכה בירור עובדתי, שמטרתו להעמיד את בית-המשפט על היקף השקעתו של בא-כוח המערערים בייזום ההליך וגודל תרומתו במימוש ההישג אשר ייתר את הצורך לברר את התובענה כתובענה ייצוגית" (ע"א 8905/02 ארגוב נ' קו אופ צפון אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (לא פורסם, 15.1.04)).

7.        מלבד הערעור הנזכר, הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ידי האגודות נגד החלטת בית המשפט המחוזי למנות כונסי נכסים לשם מימוש וחלוקת נכסי האגודות. בית המשפט העליון הורה להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי על מנת שיבדוק את נחיצות מינויים של כונסי הנכסים ואת מספרם הראוי (רע"א 8431/02 קואופ צפון אגודה שיתופית לשרותים בע"מ נ' ארגוב (לא פורסם, 6.1.03)). בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי התברר כי רשם האגודות השיתופיות מינה לאגודות חוקר, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות, והטיל עליו לבדוק כיצד יש לממש את החלטת בית המשפט מיום 11.8.02 לפיה יש לחלק את נכסי האגודות. החוקר השלים את עבודתו והגיש דין וחשבון בנושא. האגודות ורשם האגודות השיתופיות טענו, כי את ההחלטה לחלק את נכסי האגודות יש לממש על ידי החוקר תוך יישום הדין וחשבון שהגיש ובפיקוח הרשם. ביום 17.3.03 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת) כי יש להותיר בעינה את ההחלטה לפעול באמצעות כונסי נכסים. עם זאת, נקבע כי על מנת למנוע מצב של ניגוד עניינים יש לערוך שינוי בהרכב הכונסים. שניים מכונסי הנכסים, עורכי הדין הדסי וגושן, שוחררו לבקשתם מתפקידם. לצד שני הכונסים הנותרים, עורכי הדין כספי ולויט, מונה ככונס גם החוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות, רו"ח יחיאל בורוכוף (להלן - בורוכוף). כפי שיפורט בהמשך, לאחר תקופה מסוימת התפטר לויט מתפקידו ככונס נכסים ובתפקיד נותרו כספי ובורוכוף לבדם.

8.        בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02 הנ"ל נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיית שכר הטירחה עבור הגשת התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית. בפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי בקשות לפסיקת שכר טירחה: בקשת התובעים בתביעה הראשונה, שהם כזכור אלו שהגישו את הערעור לבית המשפט העליון, ובקשת התובעים הנוספים, שלא הגישו ערעור. ביום 7.8.05 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת). בהחלטה ציין בית המשפט, כי "בניגוד להנחתה של ערכאת הערעור לא נערך בדיון המחודש בבית משפט זה בירור עובדתי. הדיון התקיים בדרך של שמיעת טענותיהם המפורטות של באי-כוח בעלי-הדין (בכתב ובעל-פה) מבלי שנשמעו ראיות" (פיסקה 4 להחלטה). לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שפעילותו של לויט סללה את הדרך לפדיון מניות החברים באגודות לפי ערכן הריאלי. עם זאת, נקבע שיש לתת משקל גם לכך שהעמדה העקרונית התקבלה בעקבות בג"ץ הריבוע הכחול ולסכום שנפסק לזכות לויט שם כשכר טירחה. בסופו של יום העמיד בית המשפט את שכר טירחתו של לויט על סך 1,200,000 ש"ח בצירוף מע"מ. נדחתה הבקשה לפסוק פיצוי מיוחד לתובעים, וזאת מכיוון שהתביעה הייצוגית לא אושרה בסופו של דבר. בית המשפט דחה את בקשת התובעים הנוספים לשכר טירחה ופיצוי מיוחד, וזאת מן הטעם שעניינם לא נכלל בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02 שהוזכר לעיל, אשר מכוחו התקיים הדיון בפניו.

           בפנינו מונחים שלושה ערעורים נגד החלטה זו. בע"א 9134/05 מלינים התובעים בתביעה הראשונה על כך שגובה שכר הטירחה שנפסק נמוך מדי וכן על סירובו של בית המשפט לפסוק פיצוי מיוחד; בע"א 9238/05 מלינות האגודות על גובה שכר הטירחה שנפסק, אשר לגישתן גבוה הוא מידי; בע"א 9139/05 מלינים התובעים בתביעה הנוספת על כך שלא נפסקו לזכותם שכר טירחה ופיצוי מיוחד.

9.        ההחלטה השנייה עליה הוגשו ערעורים הינה זו בעניין שכרם של כונסי הנכסים. ביום 27.11.06 התקבלה החלטתו הסופית של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת) בנושא. נקבע, כי לגבי התקופה שעד יום 30.11.05, המועד בו פרש לויט מתפקידו, יעמוד שכר הטירחה של כל הכונסים על סך 3% בצירוף מע"מ מסך הסכום שחולק לחברי האגודות עד אותה עת. לגבי התקופה שמיום 1.12.05 ואילך יעמוד שכר הטירחה על 2.5% בצירוף מע"מ מסכום החלוקה בתקופה זו. על החלטה זו מערערים בפנינו הן לויט (ע"א 10671/06) והן האגודות (ע"א 3308/07), כפי שיפורט להלן.

           נפנה תחילה לערעורים בעניין שכר טירחת עורך דין ופיצוי מיוחד בגין הגשת התובענות הייצוגיות.

שיקולים לקביעת גובה שכר טירחה בתובענות ייצוגיות

10.      כאמור, שני הצדדים מערערים על גובה שכר הטירחה שנפסק לזכותו של לויט. האגודות טוענות, כי שכר הטירחה שנפסק הינו גבוה מדי. הן מלינות על כך שלא נערך בירור עובדתי על דרך שמיעת ראיות לגבי היקף השקעתו של לויט, כפי שהנחה בית המשפט העליון. לטענתן, הן הוכיחו כי היקף עבודתו המשוער של לויט הינו בין 100 ל-150 שעות עבודה בלבד. עוד טענות האגודות כי שכר הטירחה הנוכחי של לויט צריך להיגזר באופן יחסי לשכר הטירחה שנפסק בבג"ץ הריבוע הכחול. שוויה של קו אופ הריבוע הכחול היה, לפי הנטען, כ-280,000,000 דולר, בעוד שוויין של האגודות הינו כ-210,000,000 ש"ח. כמו כן, בבג"ץ הריבוע הכחול הושקעה על ידי לויט עבודה רבה בהרבה מזו שהושקעה בעניינן של האגודות. השכר שנפסק בבג"ץ הריבוע הכחול, 450,000 ש"ח שכר טירחה ועוד 400,000 ש"ח הוצאות, צריך להוות קנה המידה ממנו ייגזר, בהתאמה לשוני מבחינת היקף ההשקעה ושווי האגודות, שכר הטירחה כאן. עוד מדגישות האגודות, כי מדובר בתביעה ייצוגית שבסופו של דבר לא אושרה ולא נוהלה וגם לעניין זה יש לתת משקל. לשיטת האגודות, שכר הטירחה אמור לנוע בין 56,250 ש"ח לבין 110,000 ש"ח.

           רשם האגודות השיתופיות מצטרף לגישתן של האגודות. לטענתו, לא היה צורך של ממש בהגשת התובענה הייצוגית, שכן הוא התכוון להחיל את מה שייפסק בבג"ץ הריבוע הכחול על כל אגודות הקו אופ השונות וכך אכן נעשה. בעניין זה מזכיר הרשם כי לויט עמד מאחרי תביעה דומה גם בעניינה של אגודת קו אופ נוספת בירושלים, שם נדחתה הבקשה לאישור התביעה כייצוגית בשל כך שמוסדות האגודה היו נכונים לבחון אפשרות לשינוי התקנות ולתיקון המצב בעצמם (ע"א 3074/03 בן דרור נ' קו-אופ ירושלים, אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 20.7.05)). עוד טוען הרשם, כי בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות או החוק), אומצה שיטה של פסיקת שכר בהתאם למאמץ ולא לפי תוצאות ולכן אין מקום להביא בחשבון את שווי התובענה.

11.      מנגד, טוען לויט כי שכר הטירחה שנפסק נמוך מדי. לטענת לויט, היה על בית המשפט לפסוק את שכר טירחתו בשיטה של הפרשת אחוז מסוים מסכום התביעה שזכה בה, שהוא למעשה שווי האגודות. גובה השכר, לטענת לויט, צריך לעמוד על 12.5% והפיצוי המיוחד לתובעים על 2.5%. לויט מלין גם על כי בית המשפט המחוזי בחר שלא ליישם את הקווים המנחים לפסיקת שכר טירחה ופיצוי מיוחד בתובענות ייצוגיות, כפי שאלו הותוו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8430/99 אנליסט אי. אמ. אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247 (2001) (להלן - פרשת אנליסט). עוד טוען לויט, כי פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02, הקובע כי לכאורה ראויה הייתה התביעה להתאשר כייצוגית, מהווה מעשה בית דין. עוד נטען, כי הגשת התובענה הייצוגית הייתה כרוכה בסיכון אשר יש לפצות עבורו. לעניין היקף עבודתו טוען לויט, כי הוא הציג לפני בית המשפט את כתבי הטענות אותם הגיש במסגרת ההליך ובנתון זה יש כדי לשקף את גודל השקעתו ולא היה צורך בשמיעת ראיות. לטענת לויט, אין להקיש משכר הטירחה שנפסק לזכותו בבג"ץ הריבוע הכחול, שכן שם הוא היה גם בעל דין ולא רק עורך דין מייצג. לויט מוסיף, כי הגשתה של התובענה הייצוגית הייתה נדרשת, על אף שהעתירה הייתה תלויה ועומדת בבג"ץ ועל כך ניתן ללמוד מהעובדה שהאגודות התנגדו לתובענה כשהוגשה והוסיפו והתנגדו אחר כך לסעדים שהתבקשו.